יש את הבועה הקטנה עם החברים והמשפחה שלכם, הבועה בינונית, המורכבת מהקהילה והמקום שלכם, והבועה הגדולה, התרבות והמדינה שלכם.
חייתי בארצות הברית רוב חיי וחשבתי שזו המדינה הגדולה ביותר בעולם. אני עדיין חושב כך. אבל גדולה לא תמיד מתורגמת לטובה ביותר, או לטובה ביותר בשבילך.
אני חושב שרובנו נוטים לחיות בתוך בועות בגדלים שונים. יש הבועה הקטנה עם החברים והמשפחה, הבועה הבינונית שמורכבת מהקהילה ומהמקום שלכם, והבועה הגדולה, התרבות והמדינה שלכם. אבל יש בועה גדולה אפילו יותר שנקראת העולם כולו, ואפילו לא הייתי מגדיר אותה כבועה; למעשה הייתי קורא לה האנטי-בועה.
כשאני חווה דברים מחוץ לבועות שלי, אני מקבל כל הזמן גירויים חדשים. טיולים וחיים בחו״ל מציפים ומעשירים אותך בנקודות מבט רבות ושונות. יש תרבויות עתיקות בהרבה משלנו באמריקה, ויש הרבה מה ללמוד. תמיד ראיתי בעצמי אדם שרודף בלהט אחרי סקרנות, משתעמם בקלות, תמיד מביט קדימה ולעולם אינו מסתפק בעמידה במקום. כשאני חווה דברים מחוץ לבועות שלי, אני מקבל כל הזמן גירויים חדשים. זה מאלץ אותך ללמוד, להסתגל ולהשתנות מחדש. שינוי הוא דבר טוב.
אני חי בסלובקיה כבר הרבה יותר משנה, ואני אוהב את המקום הזה. הוא לא מושלם, אבל אני לא צריך מושלם וגם לא רוצה מושלם. לצאת מהבועה פירושו למצוא משהו חדש. אני רוצה שונה, ובסלובקיה יש מזה בשפע. לאנשים יש היסטוריה ארוכה ותרבות גאה. האוכל, לטעמי, נפלא. אני זוכר שכשהגעתי לראשונה, אפילו דבר בסיסי כמו ללכת לסופרמרקט היה חוויה גדולה. מה מותג השוקולד הזה? איזה קינוח זה? למה Lays מציעה את הצ'יפס המוזר הזה בטעם «Summer Salad»? איזה מין אננס זה? קצת השתגעתי בפעם הראשונה וקניתי מעט מכל דבר. עדיין לא ניסיתי הכול, ואני עדיין מתרגש כשאני מוצא משהו חדש.
כבר התמקמתי קצת, וחלק מהדברים מתחילים להפוך לשגרה. אני קונה rožky, סוג של לחמנייה שנראית קצת כמו לחמניית נקניקייה, שהסלובקים אוכלים עם חמאה, מלח ולפעמים צנוניות. אני מכין גולאש בעצמי לפחות פעם בשבוע ומגיש אותו על knedľa, סוג של לחם או כופתאה מאודה. אני קונה חלב בקרטונים שלא צריך לקרר עד הפתיחה. הביצים כאן מעולות. החלמון כתום עמוק ובעל טעם עשיר. החלבונים הבסיסיים כאן הם חזיר ועוף. בקר יקר וקשה למצוא. הוא חסר לי. חסרים לי גם מאכלים אחרים מאמריקה, כמו קופסה פשוטה של Mac & Cheese, שאי אפשר למצוא כאן. לא הכול טוב יותר. מערכת הדואר מוזרה. לכל דבר לוקח יותר מדי זמן להגיע, וכשהוא מגיע אני מקבל פתק צהוב מוזר בתיבת הדואר הקטנה שלי. אז אני צריך לרדת לסניף הדואר עם הפתק המוזר ולחכות בתור ארוך כדי לקחת את החבילה. יש כאן גם שירותי שליחים, והם זולים מאוד. קיבלתי כך משלוחי רהיטים.
הנה תיאור מדויק של שירותי בריאות במערכת ציבורית. כאמריקאי, השמאל אמר לי שבריאות אוניברסלית היא הגביע הקדוש, והימין אומר שזה הרעיון הגרוע ביותר אי פעם. הניסיון שלי? קצת משניהם, אבל בעיקר טוב יותר, במידה רבה. הנה האמת. אם צריך רופא או רופא שיניים, זה מטופל ולעולם לא צריך לדאוג. הרופאים כאן חכמים מאוד, יש להם ציוד מודרני והם משתמשים בשיטות החדשות ביותר. רופא השיניים שלי אפילו הזמין מצרפת חומר סתימה פולימרי מיוחד ללא BPA. הרופא שלי ידע על תופעות לוואי נדירות של התרופה שלי שהרופאים האמריקאים שלי מעולם לא הזכירו. אז זה טוב, אבל יש דבר רע אחד: תורים. אי אפשר לקבוע פגישה. פשוט הולכים למרפאה ומחכים. לפעמים יש המון אנשים עומדים שממלאים את החדר, וצריך לנסות להבין מי הבא בתור. ובכל זאת, זו מערכת טובה יותר, ואני יכול לומר זאת אחרי שהתנסיתי בשתיהן.
כשגדלתי בחלק הכפרי המערבי של ניו ג'רזי, מכונית הייתה הכרח מוחלט. כשחיים כמעט בכל חלק של אירופה, היא לא. אני נוסע בשמחה ברחבי סלובקיה ברכבות ובאוטובוסים כדי להגיע לאן שארצה. אני לא צריך לחנות, לשבת בפקקים או לנהוג. אני יכול לישון ברכבת, ואני אוהב רכבות. סלובקיה יודעת לעשות תחבורה ציבורית כמו שצריך. היא זולה. יש לי מנוי חודשי שעולה פחות מ-30 דולר, ואני יכול לעלות ולרדת מאוטובוסים ומחשמליות בכל ברטיסלבה כדי להגיע לאן שארצה, כמה שארצה. בשעות הנסיעה לעבודה עלול להיות צפוף ודחוק, אבל רוב הזמן זה פשוט נהדר.
לסלובקים יש דעה אחרת ואני לא בטוח למה. אני חושב שזו הזליגה של התרבות האמריקאית, והם פשוט «רוצים» מכוניות; לרבים באמת יש מכוניות, יפות מאוד, הם פשוט לא «צריכים» אותן. הניחו בצד סטריאוטיפים שאולי יש לכם על מזרח אירופה: רובם אינם נכונים, לפחות כבר לא, ובמיוחד בסלובקיה, שלה אחת הכלכלות הצומחות ביותר באירופה. כאמריקאי שבילה זמן מופרז ברישוי, בדיקות, ביטוח רכב, דלק, חיפוש חניה, עמידה בפקקים או סתם נהיגה כשהוא מותש או עייף, הרשו לי לומר לכם: כשמערכת תחבורה ציבורית עובדת, זו מתת שמיים. וזה טוב יותר לסביבה.
…הסלובקים הם עם שאוהב את החוץ. הם אוהבים לטייל, לעסוק בגינון ובאופן כללי להיות בטבע.
ואם כבר מדברים על הסביבה, הסלובקים אינם בזבזנים. דבר אחד שצריך להתרגל אליו כאן הוא להביא שקיות קניות משלך. לא יספקו לך אותן. זה מכריח את כולם להשתמש שוב, ואני מחבב מאוד את המנהג. חמותי שומרת כל כלי קיבול, במיוחד צנצנות זכוכית שבהן היא משתמשת לכבישה בכל שנה, עם שמיר ומלפפונים מהגינה שלה. היא מכינה את המלפפונים החמוצים הטובים ביותר שאכלתי בחיי.
ואם כבר מדברים על גינון, הסלובקים הם אנשי טבע. הם אוהבים טיולים, גינון ובכלל להיות בחוץ בטבע. זה נראה מוזר לתרבות שעדיין גרה בעיקר בבנייני דירות מבטון, אבל כאן זה נעשה מעניין. לסלובקים רבים יש גינות בפאתי הערים והעיירות שלהם. יש להם את הדירות הקטנות, אבל גם חלקות אדמה, בדרך כלל עם בית קטן, שבהן הם מבלים שעות במנוחה, בצליית אוכל ובגינון. אני אוהב את זה. זה כנראה אחד הדברים שהכי מרשימים אותי בסלובקים. המחויבות שלהם לסביבה חזקה כל כך שהם מפנים לעצמם פיסת קרקע שבה יוכלו להתחמם בשמש.
בסביבות חג המולד יש כאן מקומות שנקראים שוקי חג המולד, שבהם מוכרים כל מיני פינוקים. יש יין חם מתובל לחג המולד, מאפי קינמון חמים, כל מיני עבודות יד והרבה אוכל, הכול מאכלים סלובקיים מיוחדים. אחת המנות האהובות עליי היא ברווז. ברווז יקר בארצות הברית, אבל לא כאן. זה כמעט מפצה על המחסור במוצרי בקר.
בסלובקיה יש אוכלוסייה גדולה של אנשי מקצוע צעירים ומשכילים מאוד. חברות בינלאומיות שמו לב. החברות האלה ניצלו כוח עבודה חסכוני. הסלובקים עובדים קשה, ולדעתי האישית משלמים להם פחות מדי, אבל ייתכן שדווקא בגלל זה כל כך הרבה חברות בינלאומיות עוברות לכאן. זה גם מסביר את הצמיחה הכלכלית העצומה במדינה קטנה כל כך. הקפיטליזם כאן נמצא בשלב הנביטה ומתחיל לשלוח שורשים חזקים. אני רק מקווה שהם לא יהפכו לשאננים כמו חלק מהאמריקאים.
עדיין נותרו כאן שרידים מדרכי הקומוניזם הישנות. הזכרתי את שירותי הבריאות האוניברסליים, אבל בעיניי זה רעיון סוציאליסטי יותר. יש כאן דבר שנקרא כרטיסי ארוחות. כל המעסיקים מספקים אותם. משתמשים בכרטיסים האלה במסעדות, בקפטריות או במכולות. נפלא לצאת החוצה בצהריים, להסתכל סביב, לבחור מקום לאכול וללמוד את מה שהם מכנים „התפריט היומי”.
התפריטים היומיים האלה מורכבים בעיקר לטובת העובדים. זה קצת כמו חדר אוכל בתיכון, רק שהאוכל ממש טוב ואפשר לבחור בין שלוש לחמש מנות שונות, וגם מרק.
אה כן, מרק! הסלובקים חייבים מרק בכל ארוחה, והם מכינים מרקים נהדרים. אפשר באותה קלות גם ללכת למסעדה סינית ולהשתמש בקופון הארוחה. הבחירה שלכם. אני אוהב את זה וחושב שזה רעיון נהדר; פשוט היה לי קשה בהתחלה, כאמריקאי, להבין את זה.
יש כאן גם McDonald’s ו־KFC, אבל הם נחשבים למותרות ויקרים. ובכנות, האם הייתם מעדיפים לשלם יותר על זבל של מזון מהיר או לאכול ארוחה סלובקית ביתית במסעדה איכותית? באמריקה זה הפוך: מזון מהיר זול ואוכל במסעדה יקר יותר. איני יודע אם הסלובקים מבינים כמה טוב להם, אבל מצד שני הם כנראה אומרים את אותו הדבר עליי — אמריקאי מוזר שנהנה מאוד מהתרבות שלהם.
